בתחילת 2017 הורשע החייל אלאור אזריה בבית הדין הצבאי המחוזי בהריגת מחבל שתקף חיילים, נורה ונפצע. לפי האישום, אזריה הגיע לאחר המתקפה, סייע לחבר חייל, ובהמשך קרב אל המחבל הפצוע וירה מנשקו כדור אחד בראשו. משפט אזריה הוביל לסערה חסרת תקדים בישראל, מבחינה חברתית ותקשורתית. באמצעות הפרשה מצביע המאמר על פערים גדולים בין עולמות שונים, על נתק בין המשפט הפלילי המהותי הפורמלי לבין המציאות החברתית בישראל. פרשת אזריה מעידה שהמשפט הפלילי, במובנים חשובים, אינו משקף את ערכי החברה במדויק, לאור פערי רזולוציה, פערי פירוט או פערי פוקוס לגבי חשיבותם של פרמטרים בעיני המשפט והחברה. פערים אלו מובילים לאישום שאינו משקף את מעשי הנאשם ולתגובה חברתית שתומכת במי שמעשיו מגבשים את העברה החמורה ביותר בחוק העונשין. הפער הראשון שעליו מצביע המאמר הנו בין דיני העונשין לבין סדר הדין הפלילי. מה שבמידה מובהקת נחשב מבחינת דיני העונשין כרצח זכה לכותרת מתונה של הריגה בהחלטת התביעה הפלילית. החלטה זו קשורה לפער השני שעליו מצביע המאמר, בין המשפט הפלילי המהותי הפורמלי לבין עמדה חברתית רווחת, פער שנובע מהבדלי רזולוציה בין המשפט הפלילי והחברה. פערים אלו עמוקים ומשקפים תפיסות לא-אחידות של עברות ההמתה, של הסייגים לעברה, של מיהות הקרבנות והעבריינים ואפילו של ערכי החיים והשוויון. בעוד המשפט הפורמלי אדיש לגמרי לפרמטרים מסוימים, כזהות העבריין וזהות הקרבן, החברה מתעניינת בהם לעתים יותר מכל. בעוד החברה אדישה למדי לפרמטרים מסוימים, כמו עיתוי הפגיעה בתוקף, המשפט מדקדק בהם בחרדת קודש. הפער לגבי עברות ההמתה מתקשר לפער הנוגע לקרבנות המוגנים משפטית לעומת הקרבנות המוגנים חברתית. ערך השוויון דוחף לומר שכל בני האדם שווים, אך לא כל החיים יקרים לציבור באותה מידה. התולדה של פערי הפוקוס הללו היא התנגשות בין המשפט והחברה. התנגשות זו עשויה להיות קלה או חמורה בהתאם למידת ההזדהות החברתית עם הנאשם והסלידה מקרבנו. פרשת אזריה הובילה את ההתנגשות לשיא, כיאה לזירה הביטחונית שמייצרת ומשקפת תחושות ציבוריות חזקות במיוחד, חיוביות ושליליות, תלוי כלפי מי. התנגשויות כאמור עולות גם בשדה הפלילי "הרגיל", ומתחברות לתפיסה חברתית התומכת בנקמה במקרים רבים, תהא זו נקמה ציבורית מוסדרת ותהא זו נקמה פרטית וספונטנית. בזירה הביטחונית הצמא לנקם רחב, עמוק ועז במיוחד. משפט פלילי שדבק בתפיסת הצדק המשותפת של הקהילה משדר אמינות מוסרית, שבתורה חיונית לשליטה יעילה בפשע ועיצוב נורמות חברתיות דרך כוחות נורמטיביים. דין פלילי שמתנגש באינטואיציות חברתיות פשוטות ובנורמות חברתיות רווחות בדבר צדק מאבד מכוחו המוסרי והאקספרסיבי. פערים גדולים בין החברה והמשפט אינם רצויים אך גם אינם הרי-אסון. הם אפילו הכרחיים בחברה רב-תרבותית ומשתנה. עדיף להכיר בהם ולהתמודד עמם מאשר לעצום עיניים בפניהם ולהמשיך קדימה לתיק הבא. פסק דין המלמד על פער מהותי בין המשפט לחברה חושף אמת כאובה. חשיפה בלתי-נעימה זו מגלמת הזדמנות לשינוי, לאשר מחדש את אופייה המדויק של הנורמה או לאותת על הצורך בשינויה או חידודה. הכרה בחוזקת הפוקוס החברתי היא תנאי להתמודדות אמיתית עמו, חלף הדחקה ורומנטיזציה משפטית ואקדמית של החברה וערכיה. בכוחו של המשפט להשוות מושגית בין אנשים, חיים ועברות, אך לא להשוותם חברתית; בכוחו להעמיד לדין את הנוקמים ולחנון אותם, אך לא לאיין את יצר הנקמה. English Abstract: In 2017, IDF soldier Elor Azaria was found guilty of manslaughter by the District Military Court. He was indicted for killing an injured terrorist by shooting him in the head after his attack was thwarted. The Azaria case sparked an unprecedented public debate in Israel. This article refers on that debate, pointing out major gaps between formal criminal law and social realities. Criminal law, in substantive aspects, does not accurately reflect social values due to gaps regarding the importance of certain parameters. These wide gaps reflect diverse views on manslaughter, victims' and offenders' personalities, and even the values of life and equality. While formal law is indifferent to certain parameters such the identities of the offender and the victim, society finds them crucial. While society is indifferent to certain parameters of self defense, such as the timing of the injury inflicted upon the attacker, the law looks at them as central. A criminal code that adheres to the community's notion of justice expresses moral fiber, which is essential when combatting crime and designing social norms. A criminal law that contradicts social intuitions and prevalent norms loses its moral and expressive power. Though undesired, large gaps between law and society are not disastrous. They are inherent to multicultural and dynamic societies. When a gap is exposed, it reveals painful truth. This unpleasant exposure reflects an opportunity to make a change, to reevaluate or revise the specifics of the norm. Acknowledging the importance of the social focus is crucial to challenging social conceptions, instead of ignoring them in favor of academic and legal romanticism. The law can conceptually equate people, lives, and offenses, but cannot make them socially even.